משנה: שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אֶחָד רָץ וְאֶחָד מְהַלֵּךְ אוֹ שֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶן רָצִין וְהִזִּיקוּ זֶה אֶת זֶה שְׁנֵיהֶן פְּטוּרִין.
Pnei Moshe (non traduit)
והזיק ברשות היחיד. של אחרים:
ברשות היחיד. שלו והזיק ברשות היחיד של אחר חייב ואף על גב דהכא תרתי למעליותא דברשותי' קעביד וכן במקום שהזיק לא שכיחי רבים דנימא הוה ליה לעיוני אפ''ה חייב דאדם מועד לעולם ולא זו אף זו קתני:
מתני' אחד רץ ואחד מהלך. מפרש בהש''ס בבלי דחסורי מחסרא והכי קתני אחד רץ ואחד מהלך בערבי שבתות ויו''ט בין השמשות או שהיו שניהם רצים בימות החול פטורי' דבע''ש וי''ט מי שרץ בין השמשות ברשות הוא רץ להכין צרכי שבת ויו''ט ומש''ה פטור ובשאר ימות השנה בששניהם רצים הואיל ושניהם משנים שניה' פטורים:
והזיקו. שהוזקו זה בזה:
מתני' המבקע. עצים ונתזה בקעת והלכה והזיקה:
הלכה: הָיָה בַּעַל הַקּוֹרָה כול'. 16a לֹא כֵן אָמַר רַב. בִּמְמַלָּא כָּל רְשׁוּת הָרַבִּים. וְזוֹ מְמַלָּא כָּל רְשׁוּת הָרַבִּים. אָמַר. כֵּיוָן שֶׁעָמַד נַעֲשֶׂה כְקֶרֶן זָוִית.
Pnei Moshe (non traduit)
כמי שהוא ממלא בכל החצר. כלו' נעשה זה המזיק כממלא כל החצר במה שעשה וגרם לו היזק שלא היה לו לזה לשמור עצמו כיון שהוא רגיל בכל החצר לפיכך הוא חייב בנזקו:
אמרי מכיון שדרכו להלך בחצר. כלומר שהוא רגיל להלוך תמיד בכל החצר שהרי אין השותפין מקפידין זה על זה בהילוך בכל החצר:
וזו ממלא כל רשות הרבים. בתמיה ואמאי חייב כאן בחצר השותפין הא לא דמיא לממלא ברשות הרבים שהרי הוא יכול להלך במקום שישמור עצמו מן ההיזק ונימא דר' יוחנן פליג אדרב:
ולא כן אמר רב. לעיל ריש פרקין דמוקי למתני' דוקא בממלא כל רשות הרבים והילכך הוא הפושע ואדם ההולך ונתקל בכליו ושברה פטור ואם היזק בהן בעל הבית חייב בנזקו הא אם לא מילא כל רשות הרבים פטור מנזקו שהיה לו לזה להלך מן הצד:
קונין זה מזה. בדרכי הקניה שצריך בחצר כגון במשיכה דאינה נקנית בר''ה בחצר השותפין קונין:
ואית דבעי מימר. איכא דאמרי ופליג' אדר' חייא דס''ל כיון שאמר לו הכנס נעשה כחצר השותפין דאמר ר' יוחנן שחייבין זה בזה בנזקיהן שלכל אחד וא' יש לו רשות בחצר וה''נ כיון שנתן לו רשות להכניס הרי הוא באותו שעה כשותף וחייב בנזקו:
כיון שאמר וכו'. קסבר ר' חייא דכיון שאמר לו הכנס קיל טפי דמכיון שרואה שהבעה''ב מבקע עצי' צריך הוא לשמור עצמו דהכנס ושמור עצמך קאמר ליה:
אם בשלא ראהו כיון שאמר לו הכנס חייב. כלומר אי טעמא משום הכי הוא דפטור דלא ראהו נכנס תינח רישא שלא נתן לו בעל הבית רשות להכנס אבל אם נתן לו רשות כיון שאמר לו הכנס חייב עכ''פ דבכי הא אמרינן הוה ליה לעיוני והתני ר' חייא פטור אף באמר לו הכנס:
ומה דאמר ר' חייא בשלא ראהו. נכנס דהוי שוגג ופטור מד' דברים אבל בנזק חייב לעולם אפילו בשוגג כדקאמר במתני':
והתני ר' חייא. בתוספתא פטור מנזקין לימא דפליגי:
אינו גולה. דשוגג קרוב למזיד הוא:
חייב. כדמוקי לקמיה דכשראהו נכנס מיירי והוה ליה לעיוני:
גמ' ונכנס פועל לתבוע שכרו. דהוי ליה נכנס ברשות:
גמ' לא כן אמר רב. לעיל ריש פרקין דטעמא דהמניח את הכד ברה''ר ובא זה ונתקל ושברה פטור משום דבממל' כל רה''ר עסקינן ולא היה לו דרך לעבור הא באינו ממלא כל רה''ר חייב:
וזו ממלא כל רה''ר. בתמיה ואמאי אם עמד בעל הקורה חייב וכי ממלא ר''ה הוא בקורתו והיה לו לבעל חבית לילך מן הצד:
אמרי כיון שעמד נעשה כקרן זוית. כמו דאמרינן לעיל שאם היתה הכד נתונה בקרן זוית פטור המשברה שלא היה לו לראותה וה''נ כן היא לענין דינא דמתני' דכיון שהבעל חבית אחר הבעל הקורה הולך לא היה לו להשגיח ולראות אם זה עמד בקורתו ובעל הקורה הוא דפשע שהיה לו להזהירו ולומר לו עמוד הילכך חייב בעל הקורה:
גמ' היה רץ בר''ה. בשאר ימות החול והזיק חייב ששינה שהמנהג לילך ולא לרוץ:
היה ע''ש בין השמשות. רץ לדבר מצוה הוא פטור:
שהיה קטן חסידים. קטנותן וסופן של חסידים כדאמרינן בשלהי סוטה:
הלכה: שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין כול'. יוֹסֵי הַבַּבְלִי אוֹמֵר. הָיָה רָץ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהִזִּיק חַייָב. שֶׁשִּׁינָּה הַמִּנְהָג. הָיָה עֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמוּשׁוֹת פָּטוּר. אָֽמְרֵי. הוּא יוֹסֵי הַבַּבְלִי הוּא יוֹסֵי בֶּן יְהוּדָה הוּא יוֹסֵי קָטֹנְתָה. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ קָטוֹנְתָה. שֶׁהָיָה קְטָן חֲסִידִים.
Pnei Moshe (non traduit)
כמי שהוא ממלא בכל החצר. כלו' נעשה זה המזיק כממלא כל החצר במה שעשה וגרם לו היזק שלא היה לו לזה לשמור עצמו כיון שהוא רגיל בכל החצר לפיכך הוא חייב בנזקו:
אמרי מכיון שדרכו להלך בחצר. כלומר שהוא רגיל להלוך תמיד בכל החצר שהרי אין השותפין מקפידין זה על זה בהילוך בכל החצר:
וזו ממלא כל רשות הרבים. בתמיה ואמאי חייב כאן בחצר השותפין הא לא דמיא לממלא ברשות הרבים שהרי הוא יכול להלך במקום שישמור עצמו מן ההיזק ונימא דר' יוחנן פליג אדרב:
ולא כן אמר רב. לעיל ריש פרקין דמוקי למתני' דוקא בממלא כל רשות הרבים והילכך הוא הפושע ואדם ההולך ונתקל בכליו ושברה פטור ואם היזק בהן בעל הבית חייב בנזקו הא אם לא מילא כל רשות הרבים פטור מנזקו שהיה לו לזה להלך מן הצד:
קונין זה מזה. בדרכי הקניה שצריך בחצר כגון במשיכה דאינה נקנית בר''ה בחצר השותפין קונין:
ואית דבעי מימר. איכא דאמרי ופליג' אדר' חייא דס''ל כיון שאמר לו הכנס נעשה כחצר השותפין דאמר ר' יוחנן שחייבין זה בזה בנזקיהן שלכל אחד וא' יש לו רשות בחצר וה''נ כיון שנתן לו רשות להכניס הרי הוא באותו שעה כשותף וחייב בנזקו:
כיון שאמר וכו'. קסבר ר' חייא דכיון שאמר לו הכנס קיל טפי דמכיון שרואה שהבעה''ב מבקע עצי' צריך הוא לשמור עצמו דהכנס ושמור עצמך קאמר ליה:
אם בשלא ראהו כיון שאמר לו הכנס חייב. כלומר אי טעמא משום הכי הוא דפטור דלא ראהו נכנס תינח רישא שלא נתן לו בעל הבית רשות להכנס אבל אם נתן לו רשות כיון שאמר לו הכנס חייב עכ''פ דבכי הא אמרינן הוה ליה לעיוני והתני ר' חייא פטור אף באמר לו הכנס:
ומה דאמר ר' חייא בשלא ראהו. נכנס דהוי שוגג ופטור מד' דברים אבל בנזק חייב לעולם אפילו בשוגג כדקאמר במתני':
והתני ר' חייא. בתוספתא פטור מנזקין לימא דפליגי:
אינו גולה. דשוגג קרוב למזיד הוא:
חייב. כדמוקי לקמיה דכשראהו נכנס מיירי והוה ליה לעיוני:
גמ' ונכנס פועל לתבוע שכרו. דהוי ליה נכנס ברשות:
גמ' לא כן אמר רב. לעיל ריש פרקין דטעמא דהמניח את הכד ברה''ר ובא זה ונתקל ושברה פטור משום דבממל' כל רה''ר עסקינן ולא היה לו דרך לעבור הא באינו ממלא כל רה''ר חייב:
וזו ממלא כל רה''ר. בתמיה ואמאי אם עמד בעל הקורה חייב וכי ממלא ר''ה הוא בקורתו והיה לו לבעל חבית לילך מן הצד:
אמרי כיון שעמד נעשה כקרן זוית. כמו דאמרינן לעיל שאם היתה הכד נתונה בקרן זוית פטור המשברה שלא היה לו לראותה וה''נ כן היא לענין דינא דמתני' דכיון שהבעל חבית אחר הבעל הקורה הולך לא היה לו להשגיח ולראות אם זה עמד בקורתו ובעל הקורה הוא דפשע שהיה לו להזהירו ולומר לו עמוד הילכך חייב בעל הקורה:
גמ' היה רץ בר''ה. בשאר ימות החול והזיק חייב ששינה שהמנהג לילך ולא לרוץ:
היה ע''ש בין השמשות. רץ לדבר מצוה הוא פטור:
שהיה קטן חסידים. קטנותן וסופן של חסידים כדאמרינן בשלהי סוטה:
משנה: הַמְבַקֵּעַ בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְהִזִּיק בִּרְשׁוּת הָרַבִּים בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהִזִּיק בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְהִזִּיק בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד אַחֵר חַייָב.
Pnei Moshe (non traduit)
והזיק ברשות היחיד. של אחרים:
ברשות היחיד. שלו והזיק ברשות היחיד של אחר חייב ואף על גב דהכא תרתי למעליותא דברשותי' קעביד וכן במקום שהזיק לא שכיחי רבים דנימא הוה ליה לעיוני אפ''ה חייב דאדם מועד לעולם ולא זו אף זו קתני:
מתני' אחד רץ ואחד מהלך. מפרש בהש''ס בבלי דחסורי מחסרא והכי קתני אחד רץ ואחד מהלך בערבי שבתות ויו''ט בין השמשות או שהיו שניהם רצים בימות החול פטורי' דבע''ש וי''ט מי שרץ בין השמשות ברשות הוא רץ להכין צרכי שבת ויו''ט ומש''ה פטור ובשאר ימות השנה בששניהם רצים הואיל ושניהם משנים שניה' פטורים:
והזיקו. שהוזקו זה בזה:
מתני' המבקע. עצים ונתזה בקעת והלכה והזיקה:
הלכה: הַמְבַקֵּעַ בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד כול'. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. הָיָה עוֹמֵד וּמְבַקֵּעַ עֵצִים בַּחֲצֵירוֹ וְנִכְנַס פּוֹעֵל לִתְבוֹעַ שְׂכָרוֹ וְנִתְּזָה הַבְּקַעַת וְהִזִּיקַתּוּ חַייָב. וְאִם מֵת אֵינוֹ גוֹלֶה. וְהָתַנֵּי רִבִּי חִייָה. פָּטוּר. לֹא פְלִיגֵי. מַה דָמַר רִבִּי יוֹסֵי. בְּשֶׁרָאָהוּ. וּמַה דָמַר רִבִּי חִייָה. בְּשֶׁלֹּא רָאָהוּ אִם בְּשֶׁלֹּא רָאָהוּ כֵּיוָן שֶׁאָמַר לוֹ הִיכָּנֵס חַייָב. וְהָתַנֵּי רִבִּי חִייָה. פָּטוּר. כֵּיוָן שֶׁאָמַר לוֹ הִיכָּנֵס צָרִיךְ לִשְׁמוֹר עַצְמוֹ. וְאִית דְּבָעֵי מֵימַר. כֵּיוָן שֶׁאָמַר לוֹ הִכָּנֵס נַעֲשִׂית כְּחָצֵר הַשּׁוּתָפִין. דָּמַר רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי הַשּׁוּתָפִין קוֹנִין זֶה מִזֶּה בֶּחָצֵר וְחַייָבִין זֶה בְנִיזְקֵי זֶה וְזֶה בְנִיזְקֵי זֶה. לֹא כֵן אָמַר רַב. בִּמְמַלָּא כָּל רְשׁוּת הָרַבִּים. וְזוֹ מְמַלָּא כָּל רְשׁוּת הָרַבִּים. אָֽמְרֵי. מִכֵּיוָן שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַלֵּךְ בְּחָצֵר כְּמִי שֶׁהוּא מְמַלֵּא כָּל הֶחָצֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
כמי שהוא ממלא בכל החצר. כלו' נעשה זה המזיק כממלא כל החצר במה שעשה וגרם לו היזק שלא היה לו לזה לשמור עצמו כיון שהוא רגיל בכל החצר לפיכך הוא חייב בנזקו:
אמרי מכיון שדרכו להלך בחצר. כלומר שהוא רגיל להלוך תמיד בכל החצר שהרי אין השותפין מקפידין זה על זה בהילוך בכל החצר:
וזו ממלא כל רשות הרבים. בתמיה ואמאי חייב כאן בחצר השותפין הא לא דמיא לממלא ברשות הרבים שהרי הוא יכול להלך במקום שישמור עצמו מן ההיזק ונימא דר' יוחנן פליג אדרב:
ולא כן אמר רב. לעיל ריש פרקין דמוקי למתני' דוקא בממלא כל רשות הרבים והילכך הוא הפושע ואדם ההולך ונתקל בכליו ושברה פטור ואם היזק בהן בעל הבית חייב בנזקו הא אם לא מילא כל רשות הרבים פטור מנזקו שהיה לו לזה להלך מן הצד:
קונין זה מזה. בדרכי הקניה שצריך בחצר כגון במשיכה דאינה נקנית בר''ה בחצר השותפין קונין:
ואית דבעי מימר. איכא דאמרי ופליג' אדר' חייא דס''ל כיון שאמר לו הכנס נעשה כחצר השותפין דאמר ר' יוחנן שחייבין זה בזה בנזקיהן שלכל אחד וא' יש לו רשות בחצר וה''נ כיון שנתן לו רשות להכניס הרי הוא באותו שעה כשותף וחייב בנזקו:
כיון שאמר וכו'. קסבר ר' חייא דכיון שאמר לו הכנס קיל טפי דמכיון שרואה שהבעה''ב מבקע עצי' צריך הוא לשמור עצמו דהכנס ושמור עצמך קאמר ליה:
אם בשלא ראהו כיון שאמר לו הכנס חייב. כלומר אי טעמא משום הכי הוא דפטור דלא ראהו נכנס תינח רישא שלא נתן לו בעל הבית רשות להכנס אבל אם נתן לו רשות כיון שאמר לו הכנס חייב עכ''פ דבכי הא אמרינן הוה ליה לעיוני והתני ר' חייא פטור אף באמר לו הכנס:
ומה דאמר ר' חייא בשלא ראהו. נכנס דהוי שוגג ופטור מד' דברים אבל בנזק חייב לעולם אפילו בשוגג כדקאמר במתני':
והתני ר' חייא. בתוספתא פטור מנזקין לימא דפליגי:
אינו גולה. דשוגג קרוב למזיד הוא:
חייב. כדמוקי לקמיה דכשראהו נכנס מיירי והוה ליה לעיוני:
גמ' ונכנס פועל לתבוע שכרו. דהוי ליה נכנס ברשות:
גמ' לא כן אמר רב. לעיל ריש פרקין דטעמא דהמניח את הכד ברה''ר ובא זה ונתקל ושברה פטור משום דבממל' כל רה''ר עסקינן ולא היה לו דרך לעבור הא באינו ממלא כל רה''ר חייב:
וזו ממלא כל רה''ר. בתמיה ואמאי אם עמד בעל הקורה חייב וכי ממלא ר''ה הוא בקורתו והיה לו לבעל חבית לילך מן הצד:
אמרי כיון שעמד נעשה כקרן זוית. כמו דאמרינן לעיל שאם היתה הכד נתונה בקרן זוית פטור המשברה שלא היה לו לראותה וה''נ כן היא לענין דינא דמתני' דכיון שהבעל חבית אחר הבעל הקורה הולך לא היה לו להשגיח ולראות אם זה עמד בקורתו ובעל הקורה הוא דפשע שהיה לו להזהירו ולומר לו עמוד הילכך חייב בעל הקורה:
גמ' היה רץ בר''ה. בשאר ימות החול והזיק חייב ששינה שהמנהג לילך ולא לרוץ:
היה ע''ש בין השמשות. רץ לדבר מצוה הוא פטור:
שהיה קטן חסידים. קטנותן וסופן של חסידים כדאמרינן בשלהי סוטה:
מָאי טַעֲמָא דְּרִבִּי מֵאִיר. אָמַר קְרָא וּמָֽכְרוּ אֶת הַשּׁוֹר הַחַי וְחָצוּ אֶת כַּסְפּוֹ. וּמַה מְקַייֵם רִבִּי יְהוּדָה וְגַם אֶת הַמֵּת יֶחֱצוּן. מִיכָּן שֶׁזֶּה מַפְסִיד חֲצִי נֶזֶק וְזֶה מַפְסִיד חֲצִי נֶזֶק.
Pnei Moshe (non traduit)
מ''ט דר''מ. אפלוגתייהו במתני' קאי:
וחצו את כספו. דמשמע בשאין הנבלה יפה כלום משתעי קרא וחצו את כספו של החי לזה מנה ולזה מנה:
ומה מקיים ר' יהודה וגם את המת יחצון. כלומר דאע''ג דדריש ליה מהאי קרא דבנבלה יפה נ' זוז משתעי וזה נוטל חצי החי וחצי המת וכו' מ''מ מאי אשמעינן קרא פשיטא דהכי הוא ומאי נ''מ איכא:
מיכן שזה מפסיד וכו'. כלומר דאשמעינן קרא דלפעמים שניהם מפסידין בהח''נ גופיה ופחת נבילה איכא בינייהו. והכי דרשינן לקרא אליבא דכל חד דר''מ סבר דקרא לא מישתעי בשהנבלה יפה כלום וגם את המת יחצון דריש ליה פחת שפחתו מיתה מחצין בחי שזה נוטל החצי וזה החצי ואם היה הנבילה שוה איזה דבר בשעת הנזק ופחתה אח''כ קודם העמדה בדין לא שייך המזיק כלל בהאי פחת אלא כולה דניזק הוי וצריך לקבל הנבלה כפי שהיתה שוה בשעת הנזק ואם אינו מגיע לח''נ משלים לו מהאי עד ח''נ ואין המזיק מפסיד כלום בפחת נבלה ור' יהודה דס''ל דקרא מישתעי בשהנבלה יפה איזה דבר ס''ל דפחת נבילה דמזיק הוי פלגא והכי דריש ליה וגם את המת יחצון להיזקן של שניהם שאם פחתה מפסיד זה החצי וזה החצי ומשלם לו זה הח''נ מפחת נבלה ועד ח''נ של שורו שהיה שוה בשעת הנזק והיינו דקאמר מיכן שזה מפסיד חצי נזק וכו' של הפחת נבלה שניהם מפסידין בה כל א' החצי:
הלכה: שׁוֹר שָׁוֶה מְנָא כול'. שׁוֹר שָׁוֶה מְנָא שֶׁנָּגַח לְשׁוֹר שָׁוֶה מְנָא הִכְחִישׁוֹ חֲמִשִּׁים זוּז. נוֹטֵל אֶת הַשּׁוֹר. שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא חֲצִי חֲבָלוֹ לְפִיכָךְ אִם מֵת הַשּׁוֹר אוֹ שֶׁהִכְחִישׁ אֵין לוֹ אֶלָּא אוֹתוֹ הַשּׁוֹר בִּלְבַד. שׁוֹר שָׁוֶה מְנָא שֶׁנָּגַח לְשׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם הִכְחִישׁוֹ חֲמִשִּׁים זוּז. חָזַר הָאַחֲרוֹן וְחָבַל בּוֹ שְׁלֹשָׁה שֶׁלְּזָהָב. הָרִאשׁוֹן מְשַׁלֵּם לַשֵּׁינִי חֲצִי דֵינָר זָהָב. שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם שֶׁנָּגַח שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם. הִשְׁבִּיחַ וַהֲרֵי הוּא יָפָה אַרְבַּע מֵאוֹת. שֶׁאִילּוּ לֹא נְגָחוֹ הָיָה יָפֶה שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת זוּז אִם עַד שֶׁלֹּא עָמַד בַּדִּין הִשְׁבִּיחַ אֵין לוֹ אֶלָּא כִּשְׁעַת נִזְקוֹ. הִכְחִישׁ אֵין לוֹ אֶלָּא כִּשְׁעַת עֲמִדָתוֹ בְבֵית דִּין בִּלְבַד. אָמַר רִבִּי לָא. כֵּינִי מַתְנִיתָא. הִשְׁבִּיחַ הַמַּזִּיק. אִם עַד שֶׁלֹּא עָמַד בַּדִּין הִשְׁבִּיחַ אֵין לוֹ אֶלָּא כִּשְׁעַת נִזְקוֹ. הִכְחִישׁ אֵין לוֹ אֶלָּא כִּשְׁעַת עֲמִדָתוֹ בְבֵית דִּין.
Pnei Moshe (non traduit)
שור וכו'. האי קאי לפרושי המתני' דקתני משלמין במותר ח''נ:
הכחישו חמשים זוז. ומגיע לו עשרים וחמשה בעד חצי נזקו:
חזר האחרון וחבל בו. בראשון שלשה של זהב שהן ע''ה זוזים:
השני משלם לראשון חצי דינר זהב. כצ''ל שנים עשר זוזים וחצי שהן חצי נזק של מותר נזקו:
שור שוה מאתים וכו' והכחישו בחמשים זוז והשביח. הניזק והרי הוא יפה וכו' שאילו לא נגחו והכחישו היה משביח יותר ועד הכפל:
אין לו אלא בשעת נזקו. כלומר שאחר שעת נזקו אנו הולכין וצריך לשלם לו חצי נזקו כ''ה זוזים ולא מצי מימר ליה מאי אפסדתיך הרי עכשיו השביח משום דהניזק אמר ליה אילו לא נגחו היה יפה שמונה מאות זוז שהיה בייתר משביח ולקמיה מדייק על לישנא דאין לו:
הכחיש. הניזק מחמת מכת הנגיחה:
אין לו אלא כשעת עמידתו בב''ד בלבד. כלומר בזה הולכין אנו אחר שעת העמדת הדין שהנזק יותר גדול עכשיו משעת נגיחה וצריך לשלם לו ח''נ של שעת העמדה בדין דהניזק אומר ליה קרנא דתורך קיבורא ביה ומחמת מכת הנגיחה כיחש:
א''ר אילא כיני מתניתא השביח המזיק וכו'. לר' אילא קשיא ליה דקתני ברישא אם עד שלא עמד בדין השביח אין לו וכו' דלא שייכא האי לישנא על השביח הניזק ונותן לו כשעת נזקו מיבעי ליה הילכך קאמר כן צריך למיתני בברייתא דעל השביח המזיק קאי:
אם עד שלא עמד בדין השביח המזיק. לא מצי הניזק מימר ליה תן לי חלק מהשבח לפי ערך חצי נזקי שהיה מגיע לי שהרי ברשותי השביח אלא אין לו אלא אותן עשרים וחמשה זוז כשעת נזקו:
כיחש. המזיק ואין לו לגבות ממנו חצי נזקו אין לו אלא כשעת עמידתו בב''ד שהרי מגופו הוא משתלם:
אין לו אלא אותו השור בלבד. ואינו צריך להשלים לו כפי שהיה שוה בשעת הנזק:
לפיכך. שאינו משתלם אלא מגופו אם מת שור המזיק או שהכחיש ואינו שוה חצי נזקו:
שאין לו אלא חצי חבלו. לגבות משור המזיק והרי הוא שוה כך:
גמ' שור שוה מנה. בספרי הדפוס חליפי טעות בכאן שכתוב שם בר פדייא וכו' ולא שייכא עד מתני' דלקמן יש חייב על מעשה שורו וכו' וכאן שייכא הני דיני אמתני' וכן נשתבשה הגי' בטעיות הרבה בספרי הדפוס וצריך להגיה כמו שהוא בתוספתא פ''ג. וה''ג שור שוה מנה שנגח לשור של מאתים ואין הנבלה יפה כלום נוטל את השור שהוא חצי נזקו:
משנה: שְׁנֵי שְׁוָורִים תַּמִּים שֶׁחָֽבְלוּ זֶה אֶת זֶה מְשַׁלְּמִים בַּמּוֹתַר חֲצִי נֶזֶק. שְׁנֵיהֶן מוּעָדִין מְשַׁלְּמִים בַּמּוֹתַר נֶזֶק שָׁלֵם. אֶחָד תָּם וְאֶחָד מוּעָד. מוּעָד בְּתָם מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם. תָּם בְּמוּעָד מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר חֲצִי נֶזֶק. וְכֵן שְׁנֵי אֲנָשִׁים שֶׁחָֽבְלוּ זֶה אֶת זֶה מְשַׁלְּמִים בַּמּוֹתַר נֶזֶק שָׁלֵם. אָדָם בְּמוּעָד וּמוּעָד בְּאָדָם מְשַׁלְּמִים בַּמּוֹתַר נֶזֶק שָׁלֵם. אָדָם בְּתָם וְתָם בְּאָדָם אָדָם בְּתָם מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם. 16b תָּם בְּאָדָם מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר חֲצִי נֶזֶק. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. אַף תָּם שֶׁחָבַל בְּאָדָם מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם. שׁוֹר שָׁוֶה מְנָא שֶׁנָּגַח לְשׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם וְאֵין הַנְּבֵילָה יָפָה כְּלוּם נוֹטֵל אֶת הַשּׁוֹר. שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם שֶׁנָּגַח לְשׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם וְאֵין הַנְּבֵילָה יָפָה כְּלוּם אָמַר רִבִּי מֵאִיר עַל זֶה נֶאֱמַר וּמָֽכְרוּ אֶת הַשּׁוֹר הַחַי וְחָצוּ אֶת כַּסְפּוֹ. אָמַר לוֹ רִבִּי יְהוּדָה וְכֵן הֲלָכָה קִייַמְתָּה וּמָֽכְרוּ אֶת הַשּׁוֹר הַחַי וְחָצוּ אֶת כַּסְפּוֹ וְלֹא קִייַמְתָּה וְגַם אֶת הַמֵּת יֶחֱצוּן. וְאֵי זֶה זֶה. זֶה שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם שֶׁנָּגַח לְשׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם וְהַנְּבֵילָה יָפָה חֲמִשִּׁים זוּז שֶׁזֶּה נוֹטֵל חֲצִי הַחַי וַחֲצִי הַמֵּת וְזֶה נוֹטֵל חֲצִי הַחַי וַחֲצִי הַמֵּת.
Pnei Moshe (non traduit)
ואיזה זה וכו'. בבבלי מפרש דפלוגתא דרבי מאיר ור' יהודה בשבח נבילה היא כגון שבשעת מיתה לא היתה הנבילה שוה כלום ונתייקרה אח''כ דשוה להאכילה לכלבים או למוכרה לעכו''ם רבי מאיר סבר שבח נבילה דניזק הוי ולא שקיל בה מזיק כלום אלא נותן לו חצי נזקו והיינו דקאמר רבי מאיר על זה נאמר ומכרו את השור החי וחצו את כספו כלו' שצריך לשלם לו חצי נזקו מדמי שור החי ואינו מנכה לו כלום בשביל השבח שהשביחה נבילה ור' יהודה סבר דחצי שבח נבילה דמזיק הוי וכשבא מזיק לשלם לניזק דמי חצי נזקו מנכה לו חצי שבח שהשביחה נבילה משעת מיתה עד שעת העמדה בדין והיינו דקא''ל ר' יהודה לר''מ ולא קיימתה וגם את המת יחצון שצריך לחלק השבח שהשביח המת ושקיל ליה מזיק פלגא והלכה כר' יהודה:
וכן הלכה. ודאי כן הלכה דמנה נותן לו דהיינו ח''נ אבל אין זה שור האמור בתורה דקיימתה ומכרו את השור החי וגו' ולא קיימתה בדין זה לפרש וגם את המת יחצון:
נוטל את השור. דהיינו ח''נ:
ר''ע אומר וכו'. דדריש כמשפט הזה למאי דסליק קרא מיניה ובמועד איירי לומר דמשפט הזה לכל שור שנגח את האדם ואפי' הוא תם ואין הלכה כר''ע:
ותם באדם משלם במותר ח''נ. דכתיב או בן יגח או בת יגח כמשפט הזה יעשה לו כמשפט שור בשור כך משפט שור באדם דבשניהם תם משלם חצי נזק ומועד משלם נ''ש:
אדם בתם משלם במותר נזק שלם. דאדם מועד לעולם:
מועד בתם משלם במותר נזק שלם. כלומר אם הוא הזיק את התם יותר משהזיקו תם:
מתני' משלמין במותר ח''נ. שמין מה שהזיקו של זה יותר על נזקו של זה ובאותו מותר ישלם מה שהזיק יותר את החצי:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source